84. חמניות עיוורות

כעת אנו יודעים שהסרן אלגריה בחר במותו מבלי משים, בלי להביט בפניו הזועמות של העתיד, הפנים המצפות אל החיים המשורטטים מנגד.

(אלברטו מנדס, "חמניות עיוורות", 2004. מספרדית: רמי סערי)

83. מגילת זכויות הירח

אני נזכר בעיר הגשם וחושב על אדון עלי סמימי שהיה משכנע אותנו לעזוב. היינו אומרים לו, אבל טוב לנו כאן. הוא היה עונה, בהרבה מקומות עוד יהיה לכם טוב, אם תדעו לעזוב תמיד בזמן.

(רון לשם, מגילת זכויות הירח", 2009).

82. סביבת עבודה עם מכונת אספרסו

'זהו, נגמר', אמר יו. בחנתי את פניו וראיתי הקלה מרדנית.

'אני מחוסל', הוא אמר, אבל זה לא נשמע ככה. היום אני כבר מאמינה לו, אבל אז, כשעמד ליד השולחן במטבח, כמעט פרצתי בצחוק.

(אנטה פנט, "סביבת עבודה עם מכונת אספרסו", 2007. מגרמנית: טלי קונס)

81. הברדלס

עכשיו ובשעת מותנו, אמן.

(ג'וזפה טומאזי, "הברדלס", 1961. מאיטלקית: פנינה בת-שלה ואמציה פורת)

80. חייו הקצרים והמופלאים של אוסקר וואו

אומרים שזה הגיע לראשונה מאפריקה, נישא בזעקות המשועבדים; שזו היתה קריאת המוות של שבט הטאנוס, שנהגתה בדיוק כשעולם אחד גווע והשני החל; שזה היה שד שנמשך אל הבריאה דרך דלת הסיוטים שנפערה באנטילים: Fuku americanus, או בשמה העממי יותר – Fuku.

(ג'ונוט דיאם, "חייו הקצרים והמופלאים של אוסקר וואו", 2008. מאנגלית: יורם מלצר)

79. טוביה החולב

אם נועדת לזכות בפיס, אתה שומע, פאני שלום עליכם, הפיס יבוא אליך בעצמו ישר הביתה.

(שלום עליכם, "טוביה החולב", 1895-1914. מיידיש: דן מירון)

78. פצע

בדידות אמיתית, חונקת, שאפשר להתכרבל בתוכה ולהינחם בגאווה עליה, כבר לא היתה בהישג ידו של דניאל מלניק מאז שהכיר את איה, אבל גם בכוחה של אהבה אסור לזלזל, ורוב ימיו חלפו עליו בנעימים.

(עדי אבלס, "פצע", 2009)

77. קצוצים

השינה בצבא כבדה. העבודות השחורות, זה מה שהורג אותך, והאימונים, וגם השמירות, שש שעות, לילה כן לילה לא, פעם זה חותך לך שעתיים שינה, פעם ארבע שעות; אף פעם אין מספיק.

(ניקוס קסדגליס, "קצוצים", 1959. מיוונית: אמיר צוקרמן)

76. היהודי האחרון

הבחור ירד מאוטובוס מלא חיילים והניף את הקיטבג על כתפו. האוטובוס הסתלק משם, נמלים חזרו מסיור קרב נושאות גזרי עלים ובדלי עץ, הוא הביט כה וכה וראה בית, נכנס ועל השולחן היו ירקות טריים, סיגריות ומיצים ממותקים.

(יורם קניוק, "היהודי האחרון", 1981)

75. נערה עם קעקוע דרקון

זה כבר נעשה לאירוע החוזר על עצמו מדי שנה בשנה; למקבל הפרח מלאו עכשיו שמונים ושתיים.

(סטיג לרסון, "נערה עם קעקוע דרקון", 2005. משוודית: רות שפירא)