איש זקן מטפס, נושף ומתנשף, חותר אל מעלה ההר
(נורית גרץ, "על דעת עצמו", עם עובד 2008)
איש זקן מטפס, נושף ומתנשף, חותר אל מעלה ההר
(נורית גרץ, "על דעת עצמו", עם עובד 2008)
פורסם בספרות מקור | מתויג זקנה | סגור לתגובות
אינני מאמין באלוהים, אבל הוא חסר לי
(ג'וליאן בארנס, "אין מה לפחד", 2008. מאנגלית: שרה ריפין)
פורסם בספרות בריטית, ספרות מתורגמת, עיון | מתויג אני | סגור לתגובות
אבינו עלה לארץ מניו זילנד. כשהיו שואלים אותו, "מה גורם לאדם לעזוב מקום כמו ניו זילנד לטובת ישראל?" הוא היה משיב: "ובאיזה מקום אחר הייתי יכול לפגוש את תלמה? תלמה היא ישראל, זה מה שהיא".
(גיל הראבן, "לב מתעורר", אחוזת בית, 2010)
פורסם בספרות הגירה, ספרות מקור | מתויג אהבה, ילדות | סגור לתגובות
בוקר אחד לא יכולתי יותר להישאר בבית והלכתי.
(אורלי קסטל-בלום, "סיפורים בלתי רציונליים", 1993)
פורסם בספרות מקור | מתויג אני, בוקר | סגור לתגובות
פגשתי את ניל לראשונה אחרי שאבא שלי מת. בדיוק החלמתי אז ממחלה רצינית שלא אטרח לספר עליה, פרט לכך שבאמת היה לה איזה קשר למותו של אבא שלי ולתחושה האיומה שלי שהכול מת.
(ג'ק קרואק, "בדרכים": המגילה המקורית", הוצאת מחברות לספרות. מאנגלית: שאול לוין)
פורסם בספרות אמריקאית, ספרות מתורגמת, קלסיקה | מתויג אני, מוות | סגור לתגובות
בשבוע השני של ספטמבר 2008 אבדו לפתע פתאום עקבותיו של אדמו"ר בנ- ברקי נודע בשערים.
(חיים באר, "אל המקום שהרוח הולך")
פורסם בספרות מקור | סגור לתגובות
הזמן והמקום, רק בהם אני בטוח
(אלכסנדר המון, "פרויקט לזרוס", "הספריה החדשה". מאנגלית: טל ניצן)
פורסם בהטובים ביותר, ספרות אמריקאית, ספרות הגירה, ספרות מתורגמת | מתויג זמן, פוסט-מודרניזם | סגור לתגובות
עשרה ימים אחרי שהסתיימה המלחמה נהגה לורה אחותי במכונית ונפלה איתה מגשר.
(מרגרט אטווד, "המתנקש העיוור", 2000)
פורסם בספרות מתורגמת, ספרות קנדית | מתויג מוות, מלחמה, תאונה | סגור לתגובות
אני מתלבטת אם להכתיר את הרגש הלא-מוכר הזה, שהתוגה והעינוג שבו אינם נותנים לי מנוח, באותו שם, אותו שם חמור סבר: עצבות.
(פרנסואז סגאן, "שלום לך עצבות", 1954. מצרפתית: דורי מנור, "אחוזת בית", 2009)
פורסם בהטובים ביותר, ספרות מתורגמת, ספרות צרפתית | מתויג אני, שאלה | סגור לתגובות
באתי בג'ינס להלוויה של סבתא, הנחתי שהיא לא תכעס.
(ז'וסטין לוי, "שום דבר חמור" 2007)
פורסם בספרות מתורגמת, ספרות צרפתית | מתויג מוות | סגור לתגובות