איש זקן מטפס, נושף ומתנשף, חותר אל מעלה ההר

(נורית גרץ, "על דעת עצמו", עם עובד 2008)

אינני מאמין באלוהים, אבל הוא חסר לי

(ג'וליאן בארנס, "אין מה לפחד", 2008. מאנגלית: שרה ריפין)

אבינו עלה לארץ מניו זילנד. כשהיו שואלים אותו, "מה גורם לאדם לעזוב מקום כמו ניו זילנד לטובת ישראל?" הוא היה משיב: "ובאיזה מקום אחר הייתי יכול לפגוש את תלמה? תלמה היא ישראל, זה מה שהיא".

(גיל הראבן, "לב מתעורר", אחוזת בית, 2010)

בוקר אחד לא יכולתי יותר להישאר בבית והלכתי.

(אורלי קסטל-בלום, "סיפורים בלתי רציונליים", 1993)

פגשתי את ניל לראשונה אחרי שאבא שלי מת. בדיוק החלמתי אז ממחלה רצינית שלא אטרח לספר עליה, פרט לכך שבאמת היה לה איזה קשר למותו של אבא שלי ולתחושה האיומה שלי שהכול מת.

(ג'ק קרואק, "בדרכים": המגילה המקורית", הוצאת מחברות לספרות. מאנגלית: שאול לוין)

בשבוע השני של ספטמבר 2008 אבדו לפתע פתאום עקבותיו של אדמו"ר בנ- ברקי נודע בשערים.

(חיים באר, "אל המקום שהרוח הולך")

הזמן והמקום, רק בהם אני בטוח

(אלכסנדר המון, "פרויקט לזרוס", "הספריה החדשה". מאנגלית: טל ניצן)

עשרה ימים אחרי שהסתיימה המלחמה נהגה לורה אחותי במכונית ונפלה איתה מגשר.

(מרגרט אטווד, "המתנקש העיוור", 2000)

אני מתלבטת אם להכתיר את הרגש הלא-מוכר הזה, שהתוגה והעינוג שבו אינם נותנים לי מנוח, באותו שם, אותו שם חמור סבר: עצבות.

(פרנסואז סגאן, "שלום לך עצבות", 1954. מצרפתית: דורי מנור, "אחוזת בית", 2009)

באתי בג'ינס להלוויה של סבתא, הנחתי שהיא לא תכעס.

(ז'וסטין לוי, "שום דבר חמור" 2007)